חמשת המרכיבים החשובים ביותר בסרט שלכם - 1) קונספט

מה לדעתכם הוא המשפט הכי חשוב בתסריט שלכם?

האם זאת שורת הדיאלוג הראשונה?

השורה האחרונה בתסריט?

או היא נמצאת בכלל איפשהו באמצע?

אתם בטח לא מצפים שהמשפט הכי חשוב בתסריט כולו יגיע הרבה לפני תחילת כתיבת התסריט, נכון?

אז זהו שכן. המשפט הכי חשוב שתכתבו בתסריט שלכם הוא הלוגליין והוא מגיע הרבה לפני הדיאלוג השנון, הסצנות המרגשות או מרדף המכוניות המשוגע שאתם מתכננים. אם אתם עושים את זה נכון, הלוגליין יהיה המשפט הראשון שתכתבו כשיש לכם רעיון חדש לסרט והוא יעשה לכם את החיים הרבה יותר קלים.

בפוסט הזה אני הולך לדבר אתכם על הקונספט של הסרט שלכם שהוא בעיני אחד מתוך חמשת המרכיבים הכי חשובים בתסריט (על ארבעת האחרים אדבר בפוסטים הבאים).

אז מה זה בעצם קונספט?

אז יש לכם אחלה רעיון לסרט, אולי הוא מבוסס על סיפור חייכם, אולי על מישהו שאתם מכירים או אולי הוא בכלל קורה בגלקסיה מרוחקת. מיד מתחילות לרוץ בראשכם סצנות, שורות דיאלוג, מתח, אקשן וכל כך הרבה אלמנטים נוספים ומעולים שאתם לא יכולים לחכות לשפוך על הדף.

אבל לפני שאתם מתיישבים ומתחילים לכתוב, עצרו לרגע אחד ושאלו את עצמכם את השאלה הבאה:

האם אני יכול לספר את הסרט שלי במשפט אחד בלבד?

אתם בטח חושבים לעצמכם ״מה הבעיה?״ אז בואו תאתגרו את עצמכם ותנסו את זה ממש עכשיו. בלי תירוצים, בלי זיופים, משפט יחיד ובודד בלבד. קדימה. תנו בראש.

הצלחתם? זה אולי נשמע פשוט אבל בכנות, זה אולי החלק הכי קשה בכתיבת תסריט והחדשות הרעות הן: אם אתם לא יכולים לספר לי את הסרט שלכם במשפט אחד בלבד - אין לכם סרט.

זה אולי נשמע קשוח להחריד אבל אני מדבר מניסיון. יותר מדי פעמים נתקלתי בתסריטאים שלא טרחו לזקק את הסרט שלהם למשפט אחד. הם מיד צללו לכתיבה ורק לאחר שכתבו 120 עמודי תסריט עמוסים בכל טוב הם הבינו, לצערם, שהסיפור שלהם לא חזק, לא יציב, לא מעניין או לא קיים. אין להם קונספט טוב או לרוב, אין להם קונספט בכלל.

לא חבל? כל העבודה הקשה, הלילות חסרי השינה, הדם, היזע, והדמעות שהשקעתם בתסריט - הכל ירד לטמיון בשנייה - והכי גרוע? שממש יכולתם להימנע מזה במשפט אחד בלבד.

כשתסריטאים מתחילים מספרים לי על הסרט שלהם זה תמיד מתחיל נורא פשוט ויפה אבל מהר מאוד רובם הולכים לאיבוד בתוך הסצנות המגניבות, הדמויות המשונות והדיאלוגים המצחיקים שהם מדמיינים. מה שקורה בדרך כלל הוא שחצי שעה לתוך הפיץ׳ אני עדיין לא מבין על מה הסיפור שלהם.

ולרוב גם הם לא מבינים.

זיקוק הקונספט של הסרט שלכם למשפט אחד הוא בעיקר בשבילכם. לאף אחד זה לא בא בטבעיות ודורש מכם לשאול את עצמכם שאלות קשות ולעשות שינוים בסרט כדי שיהיה מעניין, מותח, מרגש ומצחיק - וזה בסדר! - עדיף לעשות את זה כשכל מה שיש לכם ביד זה משפט אחד ולא 120 עמודים של תסריט כתוב.

אז איך עושים את זה? זה די פשוט האמת. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לספר לי סיפור על ״בחור/ה שרוצה להשיג משהו אך יש משהו או מישהו שעומד בדרכו/ה מלהשיג את מבוקשו/ה.״

זהו זה. זה עד כדי כך פשוט. כמובן שעליכם למלא את החסר... :)

המשפט הזה הוא הסרט שלכם במערומיו. בלי הנצנצים, המעילים והכובעים שאנחנו מלבישים עליו כדי להפוך אותו ליותר יפה. כמובן שהם נחוצים אך הם יגיעו בשלב מאוחר יותר. כרגע אנחנו מסתכלים על בסיס בסיסו של הסרט שלכם, ואם הוא לא חזק ויציב, הוא ייפול מהר מאוד מעומס האביזרים שנעמיס עליו.

בעגה המקצועית המשפט הבודד הזה נקרא לוגליין (Logline), וואן-ליין (One-line) או פיץ׳ המעלית.

למה פיץ׳ מעלית?

דמיינו לכם שאתם מחכים למעלית ולפתע נעמד לידכם מפיק/ת סרטים בינלאומיים, במאי/ת שאתם מאוד מעריכים או שחקן/ית שאתם מעריצים. דלתות המעלית נפתחת ושניכם נכנסים. אתם ממש רוצים לספר להם על הסרט שכתבתם ולמשך הדקה הבאה הם כל כולם שלכם. (הכנס פה צחוק מרושע)

הסיטואציה יכולה להתפתח בשני כיוונים:

1. אין לכם לוגליין. אז אתם פשוט שופכים את כל מה שקופץ לכם לראש על הבחור/ה המסכנים שמולכם. למרות שיש פוטנציאל וסצנות טובות, זה לא ברור ולא קוהרנטי והם יוצאים מהמעלית מבולבלים במקרה הטוב או עם טלפון למשטרה במקרה הרע.

2. יש לכם לוגליין משופץ לתפארת. ותוך 10 שניות מהרגע שהדלתות נסגרו הבחור/ה שמולכם יודעים בדיוק על מה אתם מדברים. שום דבר לא מובטח כמובן, אבל במשפט אחד אתם יכולים לקנות את עולמכם וכל הפרטים הקטנים, הסצנות והדיאלוגים? על זה תוכלו לדבר בפגישה השנייה.

הלוגליין מספר לאנשים שסביבכם את כל הסיפור על רגל אחת. זה לא תפקידו להכניס אותם לסצנות מגניבות. הוא אמור לגרות להם את הדמיון, לראות את הפוטנציאל החבוי בסרט שלכם, לרצות לשאול המון שאלות ומעל הכל לשמוע עוד פרטים על הסרט!

לא מאמינים לי? בואו נבחן כמה לוגליינים של סרטים מוכרים.

בדרום ארה״ב של סוף המאה ה-19, עבד משוחרר חובר לצייד ראשים חביב על מנת לשחרר את אשתו מבעל מטע אכזר.

יודעים על איזה סרט מדובר פה? בוודאי שאתם יודעים. זה ׳דג׳אנגו ללא מעצורים׳ של קוונטין טרנטינו. אלוהים יודע כמה טרנטינו אוהב סצנות אקשן מדממות ודיאלוגים מתוחכמים ובלתי נגמרים אבל עדיין - מתחת לכל זה - יש לו סרט שאפשר לספר במשפט אחד.

ואנחנו מבינים בדיוק על מה מדובר. גם בלי להיכנס לפרטים אנחנו יכולים לדמיין את הסכנות שיארבו לעבד משוחרר בדרום ארה״ב הגזענית בסוף המאה ה-19. אנחנו מנסים להבין את החברות המשונה בינו לבין צייד הראשים החביב. איך הם מתחברים ולמה? ומעל הכל אנחנו יודעים בדיוק מהי מטרתו בסרט - לשחרר את אשתו - ומה המכשול העיקרי עליו יאלץ להתגבר - בעל מטע אכזרי.

בואו ננסה עוד אחד:

קאובוי צעצוע מוצא את עצמו נדחק הצידה כאשר צעצוע של איש חלל תופס את מקומו בתור הבובה המועדפת בחדרו של ילד קטן.

גם בלוגליין של ׳צעצוע של סיפור׳ ישר אנו מבינים על מה הסרט. זהו קונספט פשוט על אהבה, קנאה ומה שביניהם. גם פה אנחנו מקבלים את כל האלמנטים הנחוצים לנו כדי להפעיל את הדמיון ולרצות לשמוע עוד על הסרט הזה. יש לנו גיבור - וודי הקאובוי - יש לנו נבל - באז שנות אור - ויש לנו רצון מאוד פשוט - להיות הצעצוע המועדף על ילד קטן.

בחזרה אליכם, לוגליין טוב ממקד ומזקק את הסרט שלכם ומבהיר לכם ולסובבים אתכם האם יש פה קונספט טוב. אם אתם לא מצליחים לספר אותו במשפט אחד, כנראה שיש בו משהו לא אפוי עד הסוף. תמצתו את הסיפור שלכם שוב ושוב ושוב, עד שתצליחו לספר לי אותו במשפט אחד. תסמכו עליי, זה יעשה לכם רק טוב. גם אתם תוכלו להבין על מה הסרט שלכם בכלל.

בפוסט הבא, נדבר על עוד מרכיב קריטי וחשוב לסרט. עד אז, אתם יותר ממוזמנים לשלוח לי את הלוגליינים שלכם. אשמח לקרוא אותם ולתת לכם משוב.

ואם יש לכם רעיון לסרט שאתם פשוט חייבים להוציא ולא יכולים לחכות עוד דקה לכתוב אותו, בואו לכתוב אותו בסביבה אינטימית ומקצועית ב-15 שבועות בלבד. ההרשמה לקורס הקרוב החלה ואני מחכה לשמוע את הסרטים שלכם. תזכרו, לכתוב סרט לא חייב להיות סרט אם עושים את זה נכון :)

עד הפעם הבאה,

כתיבה נעימה

גל